הכירו את דניאל רבר - שחקנית כדורסל בליגת העל

בפרק הראשון של הפודקאסט נועה מארחת את דניאל רבר, שחקנית כדורסל, ומי שהתחילה כאחת היריבות הגדולות שלה בתור ילדה על המגרש ,אך מהר מאוד הפכה לאחת החברות הקרובות שלה כאשר השתיים איחדו כוחות באקדמיה למצוינות של וינגייט. בשיחה אינטימית הן מדברות על החיים כספורטאית, על ההתמודדות עם פציעות ועל האש שבוערת מבפנים ומאפשרת להן לעשות את מה שהן הכי אוהבות- כל בוקר מחדש.

דניאל, בת 26, שחקנית נבחרת ישראל, משחקת כבר תשע שנים בליגת העל, הספיקה לשחק ברומניה, שם זכתה בדאבל, ובאוסטרליה, לקחה שלוש אליפויות ושני גביעים במצטבר בקריירה עד עכשיו. אבל זה ממש לא כל הסיפור שלה. לצד ההצלחות נאלצה דניאל להתמודד עם לא מעט פציעות לאורך הקריירה, כאשר בכל פעם שהרופאים מבקשים לעצור את הרכבת היא מראה להם שאת המנגינה הזו רק היא תחליט מתי להפסיק.

כילדה, דניאל גדלה במודיעין, ואחרי שניסתה כל חוג אפשרי: בלט, התעמלות קרקע, קפוארה, כדורגל… בכיתה ג׳ ניסתה כדורסל ופשוט התאהבה. עד כיתה ו׳ שיחקה עם הבנים במודיעין, אחר כך עברה לקבוצות הבנות, התקדמה לאקדמיה למצוינות בוינגייט ומשם לנבחרת ישראל ולליגת העל.

בשיחה מרגשת נועה ודניאל מדברות על שגרת היום של שחקנית כדורסל מקצוענית, על הסיבות ומה שמניע אותן כספורטאיות, על הצטיינות והמשמעויות שלה ביום יום, על הפחד מהיום היום שאחרי הכדורסל, על כוח רצון לעומת כשרון, על שמחות, כעסים, חלומות, ריגושים, ערכים ועל הדרך הייחודית שהולכת- מי שרוצה להפוך את הספורט למקצוע שלה.

איך נראה סדר היום שלך?

דניאל מספרת שבתחילת מערכת היחסים שלה עם זיו, בת הזוג שלה, סדר היום שלה היה נשמע לזיו מופרך ״מה, זה מה שאת עושה?״. לקח לה זמן להסביר שהיום שלה סובב סביב הכדורסל לא רק כי זה מה שהיא אוהבת לעשות בתור תחביב, אלא כי זה מה שהיא בחרה כמקצוע וחשוב לה להיות הכי טובה שהיא יכולה במה שהיא עושה. זה מה שגורם לה לקום בבוקר לאימון, ללכת משם לאימון קליעות, להמשיך לפילאטיס, פיזיותרפיה ובערב לאימון קבוצה… ככה נראה סדר יום של שחקנית כדורסל מקצוענית.

דניאל מודה שלצד מי שמרימים גבה ומופתעים מהשגרה האינטנסיבית, תמיד יש גם אתמי שמקנאים, ולא פעם היא שמעה משפטים כמו: ״את מקבלת כסף ללכת להתאמן, העבודה שלך זה האימון בחדר כושר״. ודניאל מודה ״אני מכורה לזה!״.

מה זה אומר להיות ׳מכורה׳ לזה?

בשביל דניאל התשובה ברורה: היא פשוט אוהבת את המשחק הזה. הכדור הכתום עושה לה טוב גם כשהטוב הזה כרוך לפעמים בכאב, והיא מוכנה בשביל האהבה הזו לעבור מה שצריך, כל עוד היא זוכה לקום בבוקר ולשחק כדורסל.

היא מספרת איך בקיץ היא חזרה מטורניר כדורסל 3X3 עם גב תפוס. הכאבים היו חזקים ״ברמה שאני לא מסוגלת לקום מהספה, לא מסוגלת להוציא את הכלבים לטיול״. למחרת היא הלכה לאימון והתאמנה. בת הזוג שלה לא הצליחה להבין איך יכול להיות שבבית היא לא זזה, אבל כשמגיע הזמן של האימון היא מתייצבת, ולא רק זה - היא גם מתאמנת!

מי שמצאה בחייה את הניצוץ הזה, בין אם בספורט או בכל קריירה אחרת שבה היא בחרה ללכת, תוכל להזדהות עם התחושה והמוכנות לעשות מה שצריך גם כשזה לא נוח, ואפילו כשזה כואב.

מה היא מצויינות בשבילך?

עבור דניאל הצטיינות היא ״לעשות משהו ולדעת שאת עושה אותו על הצד הטוב ביותר״. הביקורת העצמית והיכולת להיות אמיתית עם עצמך, לבדוק את עצמך לאורך הדרך ולדעת ״שעשיתי את מה שאני עושה על הצד הכי טוב״, לדעת שהיא עשתה את כל מה שהיא יכלה על מנת להצליח.

זו נקודה חשובה שעולה פה ונוגעת למצוינות, אבל גם מחזירה אותנו לשאלה: מה זה להיות ספורטאית מקצוענית? אנשים רואים הרבה פעמים ספורטאיות על המגרש, במשחק, הם רואים את התוצאה הסופית. מה שהם לא רואים זה את הדרך, את החיים, את השגרה, ואת הבחירה לקום כל בוקר ולעשות את מה שאת אוהבת, גם כשיש בוקר שבו לא מתחשק, גם כשיש הסחות מסביב וגם כשפשוט נגמר הכוח - כי זה קורה. להצטיין זה למצוא את הכוחות להתעלות גם ברגעים האלה ולהמשיך לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

״בשבילי זה לעמוד בסוף הקיץ מול המראה ולדעת שעשיתי את כל מה שיכולתי הקיץ כדי להיות השחקנית הכי טובה שאני יכולה להיות בעונה הקרובה״ אומרת דניאל. וכמו שהן שתיהן מסכימות, זה פשוט להיות הגרסה הכי טובה של עצמך על הזמן, באימון, במנוחה, בתזונה נכונה, זאת התעסקות תמידית שהופכת למובנית מאיליה כאשר את עם העיניים על המטרה.

״אני מפחדת פחד מוות מהיום שיבוא אחרי הכדורסל״

הפחד ״מהיום שאחרי״ מלווה הרבה ספורטאיות וספורטאים. דניאל מספרת על האינטנסיביות היומיומית סביב האהבה הזו לספורט, אבל כשספורטאית מפסיקה לשחק יש ריק גדול למלא ואורח חיים שלם שמשתנה, לכן החשש שלה הוא לגיטימי, והשאלה שהיא מעלה ״איך לעזאזל אני אקום עם אותה תשוקה למשהו שהוא לא כדורסל ? שאני לא יודעת מהו ושאני מקבלת עליו כסף״ היא שאלה חשובה שהרבה ספורטאיות מתמודדות איתה.

כוח רצון vs. כישרון

עבור דניאל התשובה היא ברורה: עבודה קשה ומשמעת עצמית 95% וכישרון 5%. היא אומרת שכישרון יש מסביב בשפע, אבל לא כולן מצליחות להגיע לטופ באמת, ומבחינתה זו הסיבה. מי שרוצה את זה ומוכנה לעשות את מה שנדרש כדי להשתפר - מצליחה.

מה נותן לך השראה בחיים?

״אמא שלי. היא האדם שלצידי ובלעדיה לא הייתי איפה שאני היום.״ כשדניאל מעלה את אמא שלה בהתרגשות, זה לא סתם. אמא של דניאל, מעבר להיותה אדם מדהים ומיוחד, עמדה לצד דניאל גם כשדניאל התמודדה עם רגעים קשים בקריירה וכמו שהיא מספרת כאשר קמה וחזרה מלא פחות משמונה ניתוחים, חלקם מאוד לא פשוטים, ועשתה את המסע המפרך חזרה למגרשים בכל פעם מחדש, כשאמא לא עוזבת אותה לרגע.

בהמשך, כשנועה שואלת את דניאל על קושי אחד בדרך להיות ספורטאית, היא מבקשת לציין שמונה: ארבעה ניתוחי ברכיים, אחד בירך, אחד בכתף ועוד שניים בראש. המון עבור ספורטאית בגילה. הקושי שנוצר אצלה כאשר לקחו לה פתאום את הדבר שהיא הכי אוהבת לעשות ואמרו לה שבחצי שנה הקרובה זה לא בא בחשבון. גם כשהמנתח יצא באמצע הניתוח בירך להגיד להורים שלה שנראה לו שהיא צריכה להפסיק לשחק, דניאל ידעה שרק היא תחליט מתי היא תפסיק, וההורים תמכו בה בדרך חזרה למגרש בכל פעם. ״זה מה שהופך אותך לספורטאית - הרדיפה האינסופית אחרי הדבר הזה״ היא אומרת.

מה הכי משמח אותך?

״היום? לראות את המשפחה שלי מאושרת״ היא אומרת בכנות ומוסיפה ״פעם, אם היית שואלת אותי התשובה הייתה אליפות״. דניאל מספרת שכששיחקה את המשחק על האליפות ברומניה בעונה הקודמת, האולם היה מלא בכמה אלפי צופים, והשיער על הידיים עמד מהחשמל באוויר, כל מה שעבר לה בראש היה הרצון לחלוק את הרגע הזה עם בת הזוג וההורים שלה. החוויה שעברה הייתה עוצמתית, אבל הידיעה שמי שעושה איתה את הדרך ביום-יום, האנשים הכי קרובים אליה, לא איתה שם לחוות את הרגעים המרגשים האלה, שמה לה את הדברים בפרופורציה.

מה הכי מכעיס אותך?

״שמשקרים לי ושמזלזלים בי״. נושא הזלזול העלה לשולחן דיון ישן על המשפט ״אה, זה לא כמו בנים״ שנזרק לא פעם אל עבר ספורטאיות בענפים השונים. גם משפטים כמו ״זה לא מעניין״ או ״אתן לא תצליחו״ לא זרים להרבה מהספורטאיות. והזלזול שחוות הספורטאיות מהסביבה אולי הופך לרעש רקע, אבל את דניאל זה מכעיס. ״אני טובה, את טובה (נועה), אנחנו טובות! אז למה להגיד שלא?!״ היא שואלת.

שתיהן מסתכלות על ההופעה שלהן על המגרש כמוצר ואומרות בצורה חד משמעית ״יש לנו מוצר מעולה!״. הבעיה היא שאנשים לא מגיעים לראות אותו בשביל לדעת שהוא מעולה. הם לא מקדישים את הזמן כדי להבין אותו בשביל להבין כמה הוא מעולה.

מה החלום הכי גדול שלך?

״בסוף הקריירה שלי להסתכל אחורה ולהגיד: השגתי״, דניאל משחקת היום בליגה הישראלית במדי אליצור חולון ושואפת לבמות הכי גדולות. אבל את החלום הגדול מרכיבים המון חלומות קטנים שהיא רוצה לאסוף בהמשך הקריירה ״בין אם זה לשחק ברמות הגבוהות ביותר ביורוליג, או להגיע לאולימפיאדה במסגרת נבחרת ישראל 3X3, או לאליפות אירופה עם נבjרחת ישראל״. היא יודעת שהעבודה הקשה שהיא משקיעה בכדורסל, שכבר מזמן הפכה לדרך חיים, תוביל אותה להגשים את החלומות האלה עם מספיק נחישות והתמדה. ואם היא תוכל לחלוק את הרגעים האלה עם הבת זוג שלה וההורים אז זאת תהיה הגשמת החלום האולטימטיבית.

הרגע הכי מרגש בקריירה

״לעלות עם נבחרת הנערות מדרג ב׳ לדרג א׳״. הן חלקו את הרגע הזה יחד, ודניאל מתייחסת לאותו מעמד ״כרגע הכי מרגש בקריירה שלי שעוד לא התחילה בכלל״. ברגע הזה היו כמה אלמנטים שהפכו אותו לכל כך מיוחד עבורה: העובדה שהוא קרה במהלך מבצע עופרת יצוקה נתנה משמעות נוספת ללבישת המדים הלאומיים, והעובדה שההורים היו ביציע לחלוק איתן את השמחה.

איזה טיפ היית נותנת לעצמך של לפני 10 שנים?

״תקבלי באהבה את כל מה שקורה לך, ובסוף את תגיעי לאן שתרצי״. דניאל כמובן מתייחסת למהמורות שעברה בדרך, לקשיים, לפציעות, לשיקום וגם להבנה שבלעדיהם לא הייתה הופכת לספורטאית ולאישה שהיא היום. הספורט נתן לה המון, היא אומרת ומציינת כמה ערכים במיוחד: ביטחון עצמי, דבקות במטרה, משמעת עצמית, יכולת עבודה בצוות (כשחקנית בספורט קבוצתי).

היית נותנת לבת שלך לעבור את הדרך שאת עשית?

בתשובה לשאלה של נועה שואלת דניאל בחזרה ״הדרך שלי אומר גם לעבור את כל מה שאני עברתי?״ וכשנועה עונה בחיוב דניאל נושמת עמוק ועונה בכנות מהולה במעט עצב ״אני לא יודעת…״

המסע של דניאל למקום שבוא היא נמצאת היום, לדאבל בו זכתה בשנה שעברה ברומניה, לסגלי נבחרות ישראל השונות היה כרוך בהרבה קשיים, שהיא אולי יודעת להודות עליהם היום ולקבלם באהבה כמו שהיא מעידה. אבל רק היא יודעת כמה הדרך הזו הייתה קשה וכמה היא לא מתאימה לכל אחת.