לרוץ בלי לעצור

מאור טיורי על הצלחה ספורטיבית ואקדמית ועל השקעה בחלומות. "העובדה שנשארתי בארצות הברית עזרה לי להתקדם גם מבחינה ספורטיבית וגם מבחינה אישית, ויצאתי עם תואר ביד"

מה גורם לנערה בת 11 לרוץ מהר יותר מכולם, ולהפוך לאחת הספורטאיות הבולטות בישראל? הסיפור של מאור טיורי, אצנית אולימפית שכבשה שלוש אולימפיאדות, יגרום לכן לשאול: איך היא עשתה את זה – ומה אני יכולה ללמוד ממנה?

כמי שחוקרת את הקשר בין ספורט לקריירה, אני רואה במאור דוגמה מושלמת לכך שבספורט יש את הכוח לחשוף את הפוטנציאל שלך – לא רק על מסלול, אלא גם למימושו מחוצה לו ברמת הקריירה. הסיפור שלה הוא לא רק על ריצה מהירה, אלא על איך עבודה קשה, התמדה וחשיבה יצירתית יכולות להוביל אותך לגבהים חדשים.

אז קחי נשימה עמוקה, ותתכונני להתרשם.

המרד שהוביל לשלוש אולימפיאדות

"עבודה קשה, התמדה ויכולת להסתגל – זה מה שהביא אותי לאן שהגעתי" אומרת מאור טיורי, ששמה הפך לשם נרדף להצלחה באתלטיקה הישראלית. הכל התחיל בגיל 11, כשמורה לספורט בבית הספר היסודי זיהה את הכישרון שלה, "הוא דחף אותי להתחרות בשביל בית הספר" היא מספרת, "ניצחתי את התחרות הראשונה, וככה נשאבתי לעולם הספורט".

מאז, המסע של מאור היה רצוף ניצחונות, שיאים ואליפויות. אבל מה שהופך את הסיפור שלה ליוצא דופן הם לא רק ההישגים, אלא הדרך שבה היא סירבה לבחור בין החלום האולימפי שלה לבין בניית עתידה. היא מצאה דרך לשלב בין השניים – ולהוכיח שספורט יכול להיות לא רק תחרות, אלא גם פלטפורמה לצמיחה אישית ומקצועית.

הלב נקרע לשניים

הדרך להצלחה ספורטיבית מגיעה לעיתים עם דילמות לא פשוטות. נערות צעירות מתמודדות עם מסר סמוי: או שאת משקיעה בלימודים ובקריירה, או שאת הולכת עד הסוף בספורט. מאור, שהייתה תלמידה שאפתנית וספורטאית מחויבת, הרגישה את המתח הזה על בשרה.

"בתיכון הייתי די טוטאלית" היא מודה. "הפוקוס שלי היה על לימודים וספורט, ולא נשאר לי הרבה זמן לדברים אחרים. לא הלכתי למסיבות או ביליתי כמו הילדים האחרים". היו רגעים שבהם הרגישה שונה, ואפילו בודדה, כשהיא נאבקת לאזן בין השאיפות שלה כספורטאית לבין הרצון להצליח בלימודים. אבל במקום לוותר, היא בחרה להתמיד – ולמצוא דרך משלה.

הצעד הגורלי מעבר לאוקיינוס

אחרי השירות הצבאי כמורה חיילת, מאור קיבלה החלטה ששינתה את חייה: היא טסה לארצות הברית ללמוד במכללה עם מלגת ספורט מלאה. "זו הייתה ההחלטה הכי נכונה שעשיתי," היא אומרת. "שמעתי על הדרך הזו מאתלטים אחרים, ובזמנו לא היו הרבה ישראלים בקולג'ים. ידעתי שאם אני רוצה להתקדם, זו ההזדמנות שלי."

במהלך השירות הצבאי, היא למדה למבחני הקבלה האמריקאים ויצרה קשר עם מאמנים באוניברסיטאות שונות. "זה היה סוג של מזל שהגעתי לאוניברסיטה שלא שברה אותי, אלא פיתחה אותי" היא משתפת. בארה"ב, היא גילתה עולם שבו ספורט והשכלה לא סותרים זה את זה, אלא משלימים. זו הייתה נקודת מפנה עבורה.

שני מסלולים, חלום אחד

בניגוד לאתגרים בישראל, המערכת האמריקאית בנויה לתמוך בספורטאים שרוצים להצליח גם במסלול וגם באקדמיה. "הכל היה מותאם" מסבירה מאור, "המלגה המלאה נתנה לי את כל מה שהייתי צריכה. כמובן שהיו חובות כסטודנטית, אבל האוניברסיטה התחשבה בלוח התחרויות שלנו."

התכונות שהפכו את מאור לספורטאית יוצאת דופן – משמעת עצמית, עבודה קשה והתמדה – היו גם אלה שסייעו לה להצטיין בלימודים. היא למדה מדעי הספורט והאימון, וייצגה את האוניברסיטה בליגת המכללות האמריקאית במרוצי שדה ומסלול. "המערכת שם קשוחה, אבל המאמנים שמרו עלינו" היא אומרת, "הגישה הזו אפשרה לי לפרוח."

לאחר סיום הלימודים, מאור נשארה בארצות הברית לעשור נוסף, שם המשיכה להתפתח כאצנית מקצועית. במקביל, היא עבדה בסוכנות ליחסי ציבור, שתמכה בה כאשת מקצוע וכספורטאית. "הייתה לי עבודה ממש טובה, והם היו גמישים עם לוח התחרויות שלי" היא משתפת.

התוצאות מדברות בעד עצמן: מאור השתתפה בשלוש אולימפיאדות – הישג נדיר לספורטאית ישראלית. אבל היא לא עצרה שם. לפני כמה ימים, היא כבשה עוד פסגה, כשהגיעה רביעית באליפות אירופה, ביחד עם חברתה לנבחרת, לונה צ'מטאי והראתה שהיא עדיין בשיאה.

רגע היסטורי באליפות אירופה

באליפות אירופה האחרונה, מאור הגיעה להישג מרשים שהותיר אותה עם תחושות מעורבות של שמחה ושברון לב. "פספסתי מדליית ארד, שיכלה להפוך להיסטורית עבורי" היא מספרת, "אבל אני גאה בריצה שנתתי ועל המיקום ההיסטורי שלי באליפות בינלאומית."

יחד עם לונה צ'מטאי-סלפטר והלן וולפסון, מאור הובילה את הנשים הישראלית למדליית כסף קבוצתית – הישג חסר תקדים באתלטיקה הישראלית. ההישג הזה, לדבריה, מחזק את האמונה שלה שהיא יכולה להמשיך לשפר ו"לחלום בגדול".

התוכניות שלה לעתיד כבר מוכנות: התאוששות מהמרתון, השתתפות בתחרויות קצרות, אליפות עולם במרתון, ומרתון מהיר שיאפשר לה להציג את הכושר שלה במלואו. "אני רוצה להמשיך במגמת ההתקדמות" היא מוסיפה עם מוטיבציה מידבקת.

לא לוותר על אף חלום

המסע של מאור לא היה קל, והיא בחרה בדרך שדרשה ויתורים, כולל יציבות כלכלית מסוימת. אבל היא לא רואה בזה הקרבה, אלא השקעה בחלומות שלה. "העובדה שנשארתי בארצות הברית עזרה לי להתקדם גם מבחינה ספורטיבית וגם מבחינה אישית, ויצאתי עם תואר ביד" היא אומרת,

"בישראל, מסלול כזה הוא מאתגר יותר, אבל אני מאמינה שכל אחת יכולה למצוא את הדרך שלה."

היא רואה הזדמנות עצומה בספורט הישראלי, במיוחד עבור נשים. "אנחנו מפספסות ספורטאיות מבריקות כי אין מספיק תמיכה", היא אומרת, אבל במקום להתעכב על המכשולים, היא מציעה פתרונות: מסלולי מלגות מותאמים, גמישות אקדמית, שיתופי פעולה בין איגודי ספורט למוסדות אקדמיים, והקמת קרנות תמיכה. מעל הכל, היא מדגישה את החשיבות של חשיבה יזמית: "ספורט הוא לא רק תחרות – הוא בית ספר לחיים ולקריירה."

הצעד הראשון שלך

מאור משתפת כמה עצות מעשיות לנערות שחולמות בגדול:

• שאלו שאלות: "דברו עם ספורטאיות שכבר עשו את הדרך הזו. המליצו לי, ואמרו לי שזו הדרך להתקדם."

• התכוננו מראש: "למדתי למבחני כניסה בזמן השירות הצבאי ויצרתי קשר עם מאמנים."

• אל תפחדו מאתגרים: "בהתחלה התלבטתי, אבל בסוף החלטתי ללכת על זה."

• חפשו את המקום הנכון: "מצאתי אוניברסיטה שפיתחה אותי, וזה עשה את ההבדל."

• בנו נוכחות ברשתות: "שתפו את המסע שלכן – זה פותח דלתות."

• צרו קשרים: "התחברו לקהילות שיכולות לתמוך בכן."

• 
  

מחר חדש לספורט הנשי בישראל

העולם משתנה, וספורטאיות כמו מאור טיורי מראות שאפשר ליצור הזדמנויות במקום לחכות להן. המסלול האמריקאי עבד עבורה, אבל החלום הגדול יותר הוא לבנות מודל ישראלי – כזה שמשלב ספורט, השכלה וקריירה בצורה שתאפשר לכל ספורטאית למצות את הפוטנציאל שלה.

ספורט הוא לא רק דרך להגיע לפודיום, אלא כלי לגלות את הכוח הפנימי שלך כאישה. נצלי את זה. מאור טיורי היא ההוכחה: תחלמי בגדול ותמצאי את הדרך שלך להצליח – במסלול וגם מחוצה לו.