השווי שלי בעולם

Photo by Amanda Jones on Unsplash

לעיתים קרובות אנחנו מעריכות את השווי והערך שלנו לפי מדדים חיצוניים- התוצאות שלנו בתחרות, כמות הלייקים שקיבלנו באינסטגרם ודעות של אנשים עלינו. זה עלול להוביל למצב בו ספורטאית שניצחה בתחרות תרגיש על גג העולם, מאושרת, ואם הפסידה, תרגיש כישלון. כשהערך העצמי שלנו תלוי בתוצאה חיצונית אנחנו עלולות למצוא את עצמנו בחיים מאוד מטלטלים רגשית. בהרבה מהבתים כשהילדים חוזרים מבית הספר השאלה הראשונה שהם נשאלים היא מה הציון שהם קיבלו במבחן, ככה הם עשויים לחשוב שלא משנה כמה הם השקיעו, החכימו ולמדו בדרך אל המבחן אלא משנה מה הציון שקיבלו. אם הילדה קיבלה ציון טוב ההורים משבחים אותה והיא מרגישה אהובה ושמחה אך אם קיבלה ציון לא טוב הם יביעו אכזבה וביקורת והיא עשויה להרגיש טיפשה ואפילו תחושת כישלון.

אבל תארו לכן, איך זה היה לחיות בעולם בו הייתן רוצות את התוצאה אבל לא הייתן תלויות בה. רוצות לקבל מחיאות כפיים על התוצאה שלכן אבל אתן לא תלויות בהן בשביל להרגיש שוות. מצב בו אתן יודעות מה הערך שלכן וגם יודעות ששום תוצאה, ציון או לייק טיפשי לא יוכלו לשנות אותו. מצב כזה נותן הרבה כוח וחופש פעולה, כי כאשר את יודעת שהערך שלך לא תלוי בשום תוצאה, יש לך את החופש המוחלט לפעול ולממש את השאיפות, החלומות והרצונות החופשיים שלך. ספורטאית מוכרת סיפרה לי שבעבר הפסד היה שובר אותה, אחריו היא הרגישה בושה ותחושת כישלון עמוקה מה שהוביל אותה לפחד והימנעות מתחרויות. כשהיא בכל זאת התחרתה, הפחד להפסיד איים עליה ובאופן שיטת. היא חוותה התקף חרדה עצים שהתבטא בתחושת נימול בגפיים, קוצר נשימה ותחושת ניתוק. הביטויים הפיזיים לתחושת הפחד שחוותה שהיו אמורים כביכול להגן עליה מפני האיום הובילו לתוצאה ההפוכה והיא הפסידה. היא סיפרה לי שהמעגל הזה נמשך עד שהיא עשתה עבודת עומק, שבסופה, כיום, הפחד להפסיד לא מנהל אותה והיא חופשייה לבטא את היכולות שלה בתחרות. היא גילתה לי שאחת הדרכים שהכי עזרו לה היא שהתחילה להעריך את עצמה על המאמץ שהיא משקיעה בתחרויות ולא על התוצאה הסופית. תחילה אני מודה שהייתי סקפטית, אך ברגע שנתתי לזה הזדמנות ולמרות שזה לא בא לי בטבעיות, אמרתי לעצמי מילים טובות על המאמץ וגיליתי שהפחדים שלי ״להיכשל״ פחות ופחות מנהלים אותי.

כמה פעמים הגעתן הביתה אחרי יום שנחשב מוצלח אבל ידעתן שיכלתן לתת יותר? ומנגד, כמה פעמים הגעתן אחרי יום גרוע אבל לא הייתן משנות דבר בעשייה שלכן? אין לנו שליטה על התוצאה ולכן, עלינו לתלות את הערך העצמי שלנו באומץ שלנו. ייתכן שתגידו שרק אם הפעולה תצליח - ניצחתי, אך האמת היא שאם ניגשת באומץ לפעולה - ניצחת. ההחלטה לשים את המשקל והמיקוד על הדרך שלכן, ולא על התוצאה, תשפיע מאוד על תפיסת הערך העצמי שלכן. כך, גם כשתנצחי, את תביני שהניצחון הזה לא הפך אותך לאדם טוב יותר וכשתפסידי, את לא תיפלי לקרשים. זה לחיות במקום מאוזן, עם הערכה עצמית שאינה תלויה בדבר חיצוני, וכשהשווי שלי לא תלוי בשום דבר, אני יותר משוחררת לחיות את החיים שלי בעולם שלנו במלוא העוצמה והפוטנציאל שיש לי.

לעיתים קרובות אנחנו מונעות מהפחד לא להפסיד, אנחנו נימנע מלקחת סיכון אבל לא נדע לאן יכולנו להגיע. זו הספורטאית שלא תעז לקחת זריקה חשובה, עורכת הדין שלא תשווק את עצמה. יכול להיות שכן נשאף לתוצאה וניקח סיכון אבל אחרי שנשיג את התוצאה שרצינו, נהיה עסוקות כל כך בלשמר את הניצחון ולא להפסיד אותו שנחזור להימנע מלקחת סיכון. ברמה הגבוהה ביותר אנחנו נחייה בעולם כדי להביא את עצמנו לידי ביטוי במקסימום, לא נהיה מונעות מהפחד אלא מהנסיון להגשים את חלומותינו, רצונותינו ולמקסם את הפוטנציאל שלנו. 

כדי לדעת אם את מונעת מפחד להפסיד תשאלי את עצמך: 'אם התוצאה לא הייתה רלוונטית, מה הייתי עושה עכשיו?' או לחילופין: 'היכן הייתי נמצאת ואילו אנשים היו מקיפים אותי?' יכול להיות שכשתעני לעצמך על השאלות האלו תגלי שאת לא נמצאת במקום שעושה לך טוב, שאת מתעלמת מהרצונות והמטרות שלך בגלל שאת מפחדת לאבד את הערך שלך, אבל כאשר תדעי שהערך שלך לא תלוי בשום תוצאה יהיה לך החופש המוחלט לפעול ולממש את השאיפות, החלומות והרצונות החופשיים שלך, וכדי לדעת זאת, הגיע הזמן שתתמקדי בדרך ובמאמץ שלך אל התוצאה אליה את מייחלת. 

אולי תוכלו להסכים איתי שיש תפיסה מוזרה כזאת שנולדנו עם החובה להוכיח, שחסר לנו משהו שאנחנו צריכות למלא עם תוצאות והישגים שיתנו הצדקה לקיום שלנו. השאלה אם זה יכול להחזיק מים. תנסו לחשוב אם אחרי שהשגתן תוצאה מסוימת זה מילא את התחושה שתיארתי, יכול להיות שכן, אבל רק לזמן קצר. אם אתן לא תעריכו את עצמכן כנשים שאתן, שום הכרה בעולם לא תוכל לשנות את זה באמת!