שחקניות הכדורסל הישראלי לא לבד במערכה, גם לקהל הישראלי יש מה לומר בנושא:
מאז הכתבה האחרונה שלנו על מכסת הזרות בכדורסל הישראלי והרצון להעלות את כמות הזרות בשנה הבאה משלוש (היום) לארבע, פנו אלינו אוהדי כדורסל נשים מתוך מטרה לתמוך בשחקניות הישראליות ולהביע את הרצון שלהם לראות אותן על המגרש. ניסינו להבין מה מניע את הקהל הישראלי להגיע למשחקי הנשים, ומדוע בשנים האחרונות אנחנו רואים את היציעים הולכים ומדללים מאנשים?
אם תשאלו את האוהדים שכן מגיעים, הסיבה היא העדר הישראליות והחיבור שהיה פעם כשהן היו על המגרש דרך קבע. בעבר, קבוצות כמו רמלה, רמת השרון, ועוד, היו ממלאות אולמות. היום, במשחק הליגה הכי חם, שהתקיים לפני שבועיים בין אשדוד לרמלה, היציעים היו כמעט ריקים. ואם זה לא מספיק, אז האוהדים גם חיכו בחוץ ונכנסו רק לאחר חמש דקות של משחק כאות מחאה על שעת המשחק המוקדמת (17:00 על מנת לאפשר שידור ישיר בערוץ הספורט). האוהדים איתם דיברנו רואים קשר ישיר בין הזלזול שהם חווים מהחלטות שכאלה, לבין היעדר הזיקה הישראלית בקבוצות והיציעים הריקים.
בקבוצות הצמרת ניתן לראות היום שלוש זרות, מספר מתאזרחות ורק שתיים - שלוש ישראליות שבאמת מקבלות דקות משמעותיות על המגרש. והיציעים כאמור, דוממים. האוהדים משתוקקים לראות את המקומיות על המגרש "זאת ליגה ישראלית, לפני הכל. יש לנו כאן ישראליות כישרוניות, מנהיגות, שיודעות את העבודה, זה חורה לנו שהן לא על המגרש" אומרת ליאל יונה, אחת מהאוהדות הנאמנות של אליצור רמלה, שלטענתה זהות וחיבור עם הקהל והקהילה ניתן ליצור רק על ידי בניית סגל ישראלי "ישראליות משחקות עם הנשמה, הזרות הן רק שכירות חרב" היא מוסיפה.
אם תשאלו את ליאל, היא תגיד שכדי להחזיר את הקהל למגרשים, כמו שהיה עד לפני קצת למעלה מעשור, כדי לחבר מחדש את כדורסל הנשים לקהילה, חייבת להיות התגייסות של כל הצדדים. בראש ובראשונה חייבים להחזיר את הישראליות לקדמת הבמה וזה תפקידם של המועדונים. אם תהיינה מספיק שחקניות ישראליות שילדות יוכלו להתחבר אליהן ולרצות להיות כמוהן, שחקניות שתהיינה מעורבות במועדונים ובמחלקות הנוער, בקהילות ובבתי הספר, יגדל פה דור חדש של אוהדות ואוהדים שימלאו את היציעים.
אבל גם לה ברור שכל עוד יוסיפו זרות ומתאזרחות ובכל קבוצה תהיינה רק שתיים - שלוש ישראליות שמקבלות דקות משחק משמעותיות, החיבור לא יוכל להיווצר, "ילדות צריכות לקחת דוגמא משחקניות ישראליות". היא מוסיפה כי "לא יכול להיווצר חיבור עם הקהל כשמזלזלים בשחקניות המקומיות". מבחינתה, כל עוד מביאים במקומן עוד זרות ומתאזרחות ובכך אומרים להן שהן לא מספיק טובות יוצרים ריחוק כמעט מוחלט מהקהל המקומי שכל כך מחובר לשחקניות הישראליות "אנחנו קהל ישראלי, אנחנו באים לראות שחקניות ישראליות".
אם את הכסף שמבקשים להשקיע בזרות נוספות ישקיעו בטיפוח מחלקות צעירות של ילדות, ובהפקת אירועים שמושכים קהל לכל משחק, ליאל מאמינה שאפשר יהיה להחזיר לכדורסל הנשים הישראלי את ימי הזוהר שלו. אבל בשביל שזה יקרה השחקניות הישראליות צריכות להיות על המגרש, הן צריכות לתפוס מקום מרכזי בקהילות שלהן, להופיע בבתי ספר, למשוך את הילדות והילדים חזרה למגרשים, להראות נוכחות על המגרש ומחוצה לו וזה משהו שצריך להיות מוכתב מלמעלה. ראשי המועדונים צריכים להתעורר ולהבין שליגה של 4 זרות היא תעודת עניות לכדורסל הנשים הישראלי. היא פוגעת בשחקניות, היא פוגעת בקהל, והיא פוגעת בעתיד של הענף.
את נושא הזלזול בענף מרגיש הקהל המקומי (המעט שנשאר ממנו) גם ברמת החשיפה ושידורי המשחקים - כאשר סופסוף משדרים משחק בערוץ הספורט, השידור הוא ב17:00, מה שאוטומטית מפחית את כמות הקהל עוד יותר, ואחוזי הרייטינג גם הם נמוכים שכן זאת שעה שבה הרבה אנשים עוד לא חזרו מהעבודה בכלל. במשחק האחרון בין רמלה לאשדוד (שתי מובילות הטבלה), אוהדי שתי הקבוצות התאחדו ונכנסו לאולם חמש דקות לאחר תחילת המשחק כאות מחאה. המחאה אמנם הייתה על שעת המשחק, אבל אותם אוהדים מוחים על הזלזול. זה אותו זלזול שמאפשר להזיז ולשדר משחק בשעה לא רלוונטית, אותו זלזול שמבקש לצמצם את כמות הישראליות על המגרש, ואותו זלזול שמאיים להחריב את הענף שרק לפני קצת יותר מעשור מילא אולמות בקהל.
Comments