top of page

הסוד של רז - שיחה עם רז הרשקו (לא רק) על ג'ודו

Writer's picture: נטע קופרמןנטע קופרמן
צילום: עודד קרני, הועד האולימפי
צילום: עודד קרני, הועד האולימפי

רז ואני נפגשות בשישי בבוקר בבית קפה ליד מכון וינגייט. עד שהגעתי היא כבר הספיקה להתיידד עם המלצר ולקבל את פניי בשמחה. בשיחתנו רז מספרת לי על כלל הברזל שנקבע עוד לפני שנולדה, איך הרגישה בשניות אחרי הגמר באולימפיאדת פריז ועל תקופת השבר שלה בקריירת הגודו.


הרשקו, שרק בקיץ האחרון זכתה במדליית הכסף באולימפיאדת פריז, כבר סימנה לעצמה את היעד הבא והחלה במסע שלה לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. "סיימתי את המשחקים האולימפיים עם מדליה ואז כבר חשבתי קדימה, הרגשתי בפנים שיש לי עוד מה לתת. יש בי את האש הזאת ובא לי להראות לעצמי שאני יכולה יותר, אז אמרתי יאללה, אני ממשיכה." הרשקו משתפת ומוסיפה ״מבחינתי, כל יום הוא יום חדש ואני לא יודעת מה הולך להיות, חוץ מזה שאני רוצה להיות יותר טובה ממה שהייתי אתמול."


הוריה של הרשקו שלחו אותה לחוג ג'ודו בגיל 4 ובגיל 14 היא החליטה להפוך את הגודו ליותר מתחביב, ״אהבתי את הסביבה, את זה שאני יכולה להיות מי שאני, את זה שכל אחד יכול להיות שונה ולא מנסים להפוך אותך למשהו שאתה לא. אהבתי שזה תלוי בי, בסופו של דבר אני על המזרן לבד. הכרתי שם חברים שהם כמו משפחה שלי". הרשקו התבלטה בכישרונה מגיל צעיר וקטפה את המקומות הראשונים בתחרויות בארץ ובחול. "כשהייתי יותר צעירה לא אהבתי לעבוד קשה הייתי בכיינית, וותרנית והיה את הכישרון הזה, אבל כמו שאומרים, עם כישרון לא הולכים למכולת צריך גם לעבוד קשה". 


אחרי מדליית הכסף בפריז, אליפות העולם וההישגים הרבים שכבר השגת, מה את מרגישה שמניע אותך להמשיך במסע שלך על המזרן כרגע?

״ספורט הישגי נמדד לפי מדליות ומבחינת המאמן לפעמים הדרך לא חשובה, התוצאה חשובה. אני פה להגיד 'נכון, מדליות זה חשוב, אבל אם אני לא אוהבת ולא נהנית ממה שאני עושה כלום לא יצליח ולא יביא לי הישגים. זה כמו הביצה והתרנגולת, אם אני נהנית ואוהבת את הדרך ומצליחה להפיק מהדרך דברים שאני רוצה, יכול להיות שאני לא אזכה במדליות, אבל אני יודעת שנתתי את כל כולי במשהו שאני רוצה לעשות ואוהבת." 


כשזכית במדליה כל מדינת ישראל הרגישה גאווה, את גם הרגשת את הגאווה הזאת?

״חד משמעית. מאז ומתמיד הייתי גאה להתחרות בכל מקום בעולם בתור ישראלית-יהודייה, לייצג את כל עם ישראל ואת כל היהודים בעולם. אחרי ה7.10 נהיה לי אקסטרה בוסט לכל מה שאני עושה, מעבר לחלום שלי האישי זה הפך להיות חלום לאומי. כל מה שאני עושה זה בשביל כולם, המדליה הזאת היא לא רק שלי היא של כולנו. אני באמת הרגשתי את זה באולימפיאדה בלב ובראש. הגיעו המון אנשים מישראל ויהודים מהעולם, הרגשתי שאני מתחרה בתל אביב, זה  נתן את הדחיפה הזאת בגב כשצריך״.


מה היו התחושות שלך אחרי ההפסד בקרב על מדליית הזהב?

״מבאס לסיים את היום בהפסד. איך שהפסדתי התחלתי לבכות, הרגשתי שיכלתי לזכות בזהב. אני מאוד מנסה כשיש משהו שלילי להפוך אותו לחיובי באותה שנייה, משהו שאני עובדת עליו המון זמן וזה תהליך שלא יגמר לעולם." רז משתפת בפתיחות רבה וכנות שכל כך אופנייניות לה "יש לי נפילות לפעמים. הפסדים שאני אומרת ואוו איזה גרועה אני, מה אני עושה. אני נותנת לעצמי רגע לפרוק עול ואני מחברת את עצמי מחדש ישר אחר כך."

הרשקו עובדת עם פסיכולוג ספורט ומשתמשת בטכניקות מנטליות ביניהן דיבור עצמי חיובי ורוטינה קבועה לפני ביצוע. יש לי רוטינה מסוימת הכל ממוספר, יש לי אותו מספר של מתיחות, סיבובי ידיים כאפות לידיים, כאפות לפנים, מספר קפיצות, סיבובי אגן, הכל אותו מספר, כל פעם אני עושה אותו הדבר.״ רז מסבירה לפרטי פרטים: ״יש לי רוטינה של דיבור שאותה אני לא אומרת אבל היא איתי כבר עשר שנים, ברגע שהדופק עולה והלחץ עולה אני חוזרת על זה. זה משפט שמחולק לשלושה חלקים ואני מדברת את זה עם פה פתוח כמו ממלמלת וחושבים שאני משוגעת לגמרי.״


איך זה מרגיש שמזהים אותך ברחוב? ניגשים? מבקשים תמונה? 

״כן מבקשים. זה מרגש, זה מביך, אני מוחמאת. זה משמח לשמוע שמשהו שאני עשיתי, שמגיל קטן חשבתי וחלמתי עליו, היה רק שלי ועכשיו הוא של כולם, זה מרגש את הלב." הרשקו מציינת שהיא עונה לכל הודעה שנשלחת אליה באינסטגרם "זה חשוב לי, זה לא סתם עוד וי בדרך. הם עושים את כל המאמץ וצופים ושולחים הודעה ומתעניינים, אז אני מחזירה כמה שאני יכולה לתת מעצמי לאחר. מבחינתי זאת המתנה הכי גדולה שאלוהים יכול להעניק למישהו, אז אם מישהו מרגיש בנוח להתייעץ איתי, אני שמחה ואני מנסה לעזור כמה שאפשר."


אם היה שיעור בבית ספר על איך לבנות מנטליות חזקה, כנראה שרז הרשקו הייתה זאת שמעבירה אותו. ״בשנייה שעשיתי את הסוויץ הזה בראש והפכתי כל "חיסרון" ליתרון הכי גדול שלי, אני חושבת ששם זה התחיל לעבוד לי.״ רז מספרת.  ואכן, רז למדה איך להעזר בכוח העצום שיש לה בתוך הראש ולתרגם אותו לכוח הפיזי שהיא מציגה על המזרן. ״ב 2018-2019 עליתי מקטגורית משקל של עד 78 לקטגוריה של 78 פלוס, משהו שהיה זר וחדש לי. במשך שנה וחצי בעצם הפסדתי בקרב הראשון בכל תחרות וכל פעם מחדש את מנסה להיות חיובית. באיזשהו שלב את טסה ושואלת את עצמך: למה אני טסה? לא בא לי. לא בחרתי בזה בשביל להיות הכי גרועה בעולם, רציתי להיות הכי טובה בעולם."

בתקופה הקשה הזאת בקריירה של הרשקו היא נעזרה בצוות ובמאמנים שלה אבל בסוף, הבינה שזה צריך לבוא ממנה  ״זה היה צריך לבוא ממני עם השלמה עצמית שאת כל החסרונות שאני חושבת שיש לי אני צריכה להפוך ליתרונות. בשנייה שעשיתי את הסוויץ הזה בראש וכל חסרון הפך ליתרון, הכל התחיל לעבוד."


שני הרשקו מאמן נבחרת ישראל נשים בג'ודו הוא גם דודה של רז, היא מספרת על הקשר החזק ביניהם "מאז שהתחלתי ג׳ודו הוא לא זכור לי בראש כדוד."  היא מודה "אני חושבת שמערכת יחסים בין מאמן למתאמנת זה קשר שהוא מאוד חשוב כי בסופו של דבר הוא זה שנותן את הפידבק, הוא איתי יותר מכל אחד אחר. אני על המזרן לבד והיחיד שנמצא שם זה המאמן וכמו שאני צריכה לסמוך עליו, הוא צריך לסמוך עליי."


כשהיית צעירה יותר היו מצבים שבהם ההורים שלך חשבו משהו אחד ושני (המאמן) חשב משהו אחר?

"כשיש ארוחות משפחתיות גדולות יותר ואירועים משפחתיים יש חוק ברזל עוד מלפני שנולדתי- לא מדברים על ג׳ודו." הרשקו משתפת שלפעמים בספורט הישגי הילד מתקשה ולהוריה היה קשה לראות אותה ככה "ברור שלפעמים הם חשבו א' ושני חשב ב', אבל הם היו מעורבים אך לא מתערבים. הם היו שם בשביל לתת לי את הגב והתמיכה שאני צריכה בשביל שאני אוכל לעשות ולנסות להיות הכי טובה במה שאני רוצה."


מה את חושבת שאפשר לעשות כדי לעודד ילדות ונערות לעסוק בספורט בישראל ובג'ודו בפרט?

״משנה לשנה רואים את הגדילה, ההתפתחות והצמיחה של הענף הזה וזה פשוט מחמם את הלב. כשאני הייתי יותר צעירה זה היה נחשב לספורט גברי. הייתי בת יחידה בחוג ועכשיו יש המון מקומות בארץ שיש לך שיעורים רק לבנות!"הרשקו מספרת בשמחה וגאווה רבה "יש פה מגמה שהיא מתהפכת וזה בכל העולם, אבל תמיד יהיו אנשים שיגידו: אהה זה ספורט גברי יא אבו גבר" קראו לך אבו גבר? ״כן. בבית ספר, ילדים בשכבה. היה קל לרדת עליי, הייתי קצת שמנמנה, עם משקפיים, שביל באמצע, התלבשתי כמו טומבוי, עשיתי ג׳ודו, שיחקתי כדורגל בהפסקות" הרשקו צוחקת ושואלת מה עוד צריך לספר? "היום מרגיש לי שיש שיח יותר פתוח ומגמה מטורפת, ברור שזה לא מושלם ותמיד יש מה להשתפר." 

הרשקו מוסיפה שהרבה הורים לבנות פונים אליה ומספרים שהן מתקשות להיות הבנות היחידות בחוג "הדבר היחיד שיש לי להגיד להם זה: אם הן אוהבות את זה, שום דבר לא רלוונטי ולא מעניין. שימישיכו להיות מי שהן וזה חשוב גם בתור הורים לבוא ולתת את המקום הזה לילדים". היא ממשיכה ומסבירה שלהורים שלה יש השפעה רבה על האישה החזקה שהיא היום "מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי אמרו לי: 'רז, תהיי מי שאת, עם הלב שלך, את הכי מיוחדת אין עוד אחת כמוך' וזה מה שהלך איתי כל הדרך." גם כאשר היה צריך לדבר עם הבית ספר הם היו מאחוריה "יש לך חלום? את יכולה להגשים אותו. בית ספר אפשר להשלים אחר כך, חלומות אי אפשר להשלים אחר כך. הם היו שם בשבילי כגב כתומך."


במה את הכי גאה במסלול שלך עד היום?

״אני הכי גאה שלמרות הכל דרך כל הקשיים, הכשילנות והאכזבות וגם הרגעים השמחים שכל פעם מחדש אני המשכתי ואני עדיין ממשיכה להישאר ולהיות מי שאני ולא להקשיב לרעשי רקע." הרשקו לא קוראת את הטוקבקים ״זה לא רלוונטי. זה לבוא להסתכל לעצמי רגע בתוך הלב ולהגיד 'רז, מה את רוצה? מה את אוהבת? איך את?' ולהמשיך ולדעת לאהוב את מי שאני, לקבל את מי שאני, זה תהליך." הרשקו מודה שזה לא קל, "אני מדברת על זה עכשיו בצורה כזאת בוגרת אבל זה עדיין תהליך. יש ימים שאני קמה ואני מבואסת על עצמי. זאת עבודה קשה, כל יום. גם אם כל יום מחדש יש משהו אחד קטן לשפר, אני אשפר. אני גאה שלמרות הכל ובזכות הכל אני ממשיכה להקשיב לעצמי.״

חברות של רז לנבחרת מעידות עליה שהיא הבן אדם הכי נגיש בנבחרת, מתחברת ועוזרת לכולם מהקדטיות עד לבוגרות.


אני שואלת את רז איך היא הייתה מספרת על עצמה לקהל בבית בלי להזכיר את הג'ודו, רז מתפתלת על הכיסא באי נוחות ומתקשה להעיד על עצמה.  ״מי אני? אני לא יכולה לדבר על עצמי ככה. אני לא אוהבת להרים לעצמי". 

אני צוחקת ואומרת לה שזה יישאר בינינו, למרות שלשתינו ברור שמתבשלת פה כתבה והיא נפתחת קצת, "אני מצחיקה, אני יודעת לבשל, אני אוהבת לקרוא ספרים." היא מתחילה לשתף "הארי פוטר, מתה על זה. יש ספרים של דרמה, רומנטיקה.״רז ממשיכה, "יש המון טיסות, המון זמן מת במטוסים זה מה שעושים, אני קוראת ספר, לומדת." "התחלתי תואר ראשון בהוראה וחינוך גופני. לפעמים קשה לשלב." ובלי לשים לב היא חוזרת למזרן.. "אני חושבת שאני מאוד מגוונת בג׳ודו שלי, מתפרצת." אני עוצרת אותה, אבל רז, אמרנו בלי לדבר על ג׳ודו! ״אה נכון, בחיים אני חושבת שאני יודעת להיות נאמנה, אני לא יכולה להעיד על עצמי שאני יכולה להיות חברה טובה.אני מרגישה שאני מאוד אכפתית לסביבה ולזולת, מנסה תמיד לתת כמה שאני יכולה מעצמי לאחרים. זה ממלא אותי שאני עוזרת למישהו.״


מה היית אומרת לרז הרשקו הילדה מהמקום שאת נמצאת בו היום?

תמשיכי להיות מי שאת, לכי עם הלב שלך, לכי אחרי החלום שלך, תעשי רק מה שאת רוצה, רק מה שעושה אותך מאושרת, אל תקשיבי לאחרים בחוץ, זה לא רלוונטי. תמשיכי בדרך שלך.״  רז מדגישה ומחדדת "זה הרבה עבודה עם עצמי גם כל פעם את מנסה לשנות משהו ואז את מבינה עם עצמך: 'אוקיי זה בסוף חוזר אליי, זה הרצון שלי, החלום שלי, מה שאני רוצה זה נבנה על זה.' אני הולכת לישון עם עצמי וקמה עם עצמי בבוקר." את רצית באיזשהו שלב להתשנות?

"לא. אבל את יודעת, יש המון לחץ מהסביבה שאת צריכה לעשות ב' ולא א' ואת רוצה כל כך אלף." הרשקו מודה שזה לא קל להחליש את רעשי הרקע ולהקשיב לעצמך תמיד "מישהי רוצה ללכת לעשות חוג מקרמה ואומרים לה 'לא, את לא יכולה, זה לא מביא כסף'. תמשיכו עם מה שאתן רוצות עם מה שאתן אוהבות, אתן חיות עם עצמכן בסוף." אני מחליטה להקשות קצת: אבל רז, בסופו של דבר מי ישלם את החשבונות? ״אפשר למצוא דרכים, מוצאים תוך כדי. אין מה לעשות, הגשמה עצמית זאת התוצאה הכי טובה שאפשר לקבל. אין עוד אחת כמונו בעולם, כל אחת היא מיוחדת, לא משנה איפה תחפשי, לא תמצאי מתחת לשום אבן מישהי שהיא כמוך או מישהי שהיא כמוני. לא תמצאי."  היא קובעת ומוסיפה "לכו עם האמת, עם הלב, הרצון ועם החלום, עופו על זה."





0 comments

Commentaires

Noté 0 étoile sur 5.
Pas encore de note

Ajouter une note

עקבו אחרינו ברשתות

WSP

  • Facebook
  • Youtube
  • Instagram
  • TikTok
bottom of page