האורחת שלנו הפעם היא ספורטאית שכולה השראה, עם סיפור יוצא דופן שלא תרצו להחמיץ!
הכירו את כרמית דור, בת 29, גדלה בנתניה ומתגוררת בירושלים. היא היום אלופת ישראל בטניס שולחן כבר שנתיים ברציפות, בוגרת אקדמיית ווינגייט, כמעט העפילה לאולימפיאדת ריו בתור מתחרה פאראלימפית. יש לה 9 גביעים בארון ובנוסף לכל זה היא גם פסיכולוגית ספורט.
"הסיפור שלי הוא חלק ממי שאני ומהדרך שלי" פותחת כרמית ואומרת. כאמור, מעבר להיותה ספורטאית מדהימה ואלופת ישראל בטניס שולחן, כרמית היא גם פסיכולוגית שמתמחה בעבודה עם ספורטאים ושיפור ביצועים בזמן לחץ.
לטניס שולחן היא הגיעה במקרה, הרומן שלה עם הספורט שמלווה אותה עד היום התחיל בסיפור שהוא לגמרי דוגמא לספורטאית ולווינרית שכרמית הפכה להיות עם השנים. היא מספרת שיום אחד אח שלה הגדול הציע לה לשחק נגדו טניס שולחן (פינג-פונג) בשולחן הביתי, הבעיה הייתה שהוא ניצח… טעות. טעות גדולה. כרמית בתגובה דרשה מההורים שלה לרשום אותה לחוג טניס שולחן באופן מידי, וחודש לאחר מכן היא כבר סגרה איתו חשבון וניצחה אותו. השאר, כאמור, היסטוריה… למרות שאם נחפור לעומק, נגלה שמגיל שש עד גיל שתיים עשרה היא בכלל הייתה שחקנית שח-מט, ואפילו די טובה, אבל כשהגיע הזמן לבחור היא בחרה בטניס שולחן - "יש המון קווי דמיון" היא מודה, גם מבחינת רמת הריכוז הנדרשת וגם מבחינה אסטרטגית.
ברמה העולמית ענף טניס השולחן נמצא בשליטה מוחלטת של הסינים - גם בגברים וגם בנשים "בארץ אנחנו עוד לא ברמה העולמית" היא מסבירה, ומודה כי נעשים מאמצים (כולל האקדמיה בווינגייט) כדי להרים את הענף ולצמצם פערים. הספורט עצמו דורש שליטה עצמית גבוהה וריכוז מאוד גבוה "את צריכה להתאושש מהר מטעויות ולחזור למשחק" היא מוסיפה. טניס שולחן עבורה זאת דרך חיים, בתור מי שהייתה ילדה יותר שקטה ומופנמת הספורט הזה היה מקום בו היא יכלה גם לבוא לידי ביטוי בצורה מדהימה וגם להגשים את עצמה "הזיכרון הראשון שלי של חוויית הצלחה הוא מהטניס שולחן" והפעם היא לא מדברת על הניצחון הראשון על אח שלה, אלא על ההצלחות הקטנות באימונים, על טכניקות חדשות שלמדה והצליחה.
כרמית היא סמל לנחישות וחריצות ואם תשאלו אותה, זו תכונה שהיא מאוד אוהבת ומעריכה, בניגוד לעצלנות, אליה היא פשוט לא מתחברת. כמו שכבר הבנו מהסיפור על אח שלה, היא חובבת אתגרים, למעשה, אתגר יכול להוציא אותה מהבורות הכי עמוקים ולהחזיר אותה ישר למסלול. כחובבת אתגרים, ובשונה מהרבה ספורטאיות, כרמית הלכה ללמוד פסיכולוגיה במקביל לספורט, ובחרה להתעמק בפסיכולוגית ספורט מה שמאפשר לה לעזור לספורטאים, בתור מי שמכירה את התחושות שהם חוווים, "עולם הספורט ועולם הפסיכולוגיה מאפשרים לי להביא את הצדדים השונים שבי" היא משתפת, כשעולם התחרות מאפשר לה להינות מהריגוש והאדרנלין בעוד עולם הפסיכולוגיה נותן לה מקום להיות קשובה ורגישה לאחר. אם תשאלו אותה - זה השילוב המושלם עבורה.
היא מספרת שאחרי שסיימה את התקופה שלה באקדמיה בווינגייט, התגייסה לצה"ל כספורטאית מצטיינת, והחליטה להפסיק לשחק, פגשה חבר ישן מהטניס שולחן שהציע לה כבדרך אגב לבוא איתו להתנדב בבית הלוחם תל אביב בחוג שיקומי "מפה לשם מצאתי את עצמי מתנדבת שם כמה חודשים" היא מספרת קצת מופתעת מעצמה, ומודה "פגשתי אנשים מעוררי השראה". באחת הפעמים היא חלקה את העובדה שהיא עצמה נולדה עם נכות קלה בברכיים, אבל היא מעולם לא נתנה לזה לשחק תפקיד.
היא לא ידעה שגילוי הלב הקטן הזה יפתח בפניה עולם חדש. ברגע שהתגלה דבר הנכות שלה, הציעו לה לבוא לתחרות ולהיבדק על ידי המדרגים, שם היא גילתה להפתעתה שהיא נכנסת בדרגת הנכות המינימאלית (Class 10), "באותו רגע עברתי מאפס למאה בשניה" היא מספרת - ממצב שבו היא לא שיחקה בכלל כרמית מצאה את עצמה עם שבע תחרויות בינלאומיות בקנה בתוך פחות משנה, ועם הזדמנות לעשות קריטריון לאולימפיאדת ריו. אמרנו שהיא אוהבת אתגרים, נכון? את כל זה היא עשתה תוך כדי שהיא לומדת לתואר הראשון שלה בפסיכולוגיה. "בסוף הקמפיין הזה היה חסר לי מקום אחד בשביל לעלות לריו", היא סיימה שמינית כאשר רק שבע הראשונות בקמפיין קיבלו את הכרטיס הנכסף.
הקמפיין הזה הצית חזרה את האש אצל כרמית, שכאמור רק מחכה לאתגרים מהסוג הזה, והיא המשיכה לטפס בדירוג העולמי, כאשר בשיא היא דורגה חמישית מה שהיה אמור להקנות לה את כרטיס הכניסה לאולימפיאדת טוקיו. היא הייתה במיטבה גם פיזית וגם מנטאלית, אבל אז הודיע לה הוועד הפאראלימפי הבינלאומי שנעשו כמה שינויים בדירוג הנכויות והנכות שלה כבר לא מאפשרת לה להתחרות כספורטאית פאראלימפית. "חוויתי ממש אובדן אחרי ההודעה הזו" היא מתארת, "איבדתי את שגרת האימונים שלי, את המאמן שלי, שהיה המנטור שלי, את ההכנסה החודשית שלי, ויותר מהכל איבדתי את החלום". בדיאבד היא מספרת, זה היה מה שהוביל אותה להיכנס לעולם פסיכולוגיית הספורט והפסיכולוגיה החינוכית "דווקא מתוך האובדן הזה הבנתי שאני רוצה לגלות על עצמי דברים חדשים, מה אני עוד חוץ מטניסאית שולחן?".
היום כרמית מגדירה את עצמה כספורטאית חצי-מקצוענית, כאשר את הבוקר היא מבלה כפסיכולוגית בגני ילדים, ובצהריים עולה על מדי אימון או משחק (תלוי ביום), עושה סוויטצ' בראש, ושמה את הספורטאית שבה לפעולה. כשמדובר על הצלחה, היא מסמנת שלושה מפתחות עיקריים: עבודה קשה, אהבה טהורה לספורט, וסביבה תומכת. הראשונה היא תנאי שהשתיים האחרות מאפשרות לקיים גם בתקופות קשות, היא מסבירה "אהבה טהורה, זה להגיע עם תשוקה אמיתית, זה מאפשר להמשיך אחרי הפסדים ורגעים קשים", הסביבה התומכת של הספורטאית - ההורים, החברים, המאמן, הקבוצה - גם הם עוזרים להתרומם ברגעים ותקופות קשות כשהאהבה מתערערת מעט.
כשהיא נשאלת על דמות שהשפיע עליה היא ישר הולכת אל דודיק, המאמן שלה. הוא זה שליווה אותה במסע הפאראלימפי, והוא גם זה שהחזיר אותה לשולחן אחרי שחלום האולימפיאדה התנפץ, והיא פשוט לא מצאה את הסיבה להמשיך לשחק. אבל דודיק לא הרים ידיים ומצא את הדרך להצית מחדש את הניצוץ - או אולי פשוט ידע איך לאתגר אותה - ומאז היא איתו בהפועל ירושלים, זכתה פעמיים באליפות ישראל לבוגרות והגיעה להרגשה שהיא סופסוף קוצרת את הפירות גם על ההשקעה במסע האולימפי - שהיא חשבה כבר שירדה לטמיון. היא גם עדיין דואגת שיהיו לה חלומות להגשים: להוביל את הפועל ירושלים לאליפות קבוצתית.
הספורט מבחינתה הוא מרחב פתוח שמאפשר להרגיש מנעד רחב של רגשות "אבל בעצם זה לא סוף העולם, ואת לומדת מה לעשות במצבים האלה", היום היא יודעת להגיד שבזכות הספורט היא מסוגלת לעמוד בלחצים גם בעבודה, וגם במקומות שונים בחיים שבהם הכישורים שלה כספורטאית שיודעת להתעלות מעל הסיטואציה באים לידי ביטוי. לכן, הטיפ שלה לספורטאיות שרוצות להצליח כמוה הוא "לזכור שאנחנו תמיד סך כל החוויות שעברנו", והיא מסבירה "זה אומר שאירוע אחד לא יגדיר את מי שאת".
מהמקום שלה כפסיכולוגית ספורט כרמית מאמינה שהמשאבים של שיווק הספורט עבור ילדות ונערות (וההורים שלהן כמובן) צריך לדבר על מה שהספורט נותן להן, ברמה המנטלית והפסיכולוגית, איך זה יבנה אותן ומה זה יאפשר להן לעשות בחיים. לסיום, חשוב לה להגיד לספורטאיות הצעירות שיזכרו: "את הגלים בים אנחנו לא יכולות להפסיק, אבל אנחנו יכולות ללמוד לגלוש עליהם" והלוואי שכמה שיותר ילדות ונערות יזכו באמצעות הספורט לגלוש כמו כרמית בבטחה על הגלים.
אלופה כרמית