ב-30 באוגוסט 2023 נקבע שיא בתולדות ספורט הנשים העולמי. את אצטדיון הפוטבול של נברסקה מילאו מעל 92,000 צופים וצופות שהגיעו לראות את שחקניות הכדורעף של האוניברסיטה המקומית מנצחות 3-0 "חלק" את אוניברסיטת אומהה. ג'ון קוק, מאמן נברסקה אמר לשחקניות שלו ערב לפני כן "מחר, אנחנו נהפוך את הבלתי אפשרי, לאפשרי". למחרת, כשהראה לכולן ולכולם שזה אכן אפשרי, הוא הוסיף "אנשים צריכים להבין שכדורעף נשים הוא נכס לאומי".
אוניברסיטת נברסקה, תחת שרביטו של קוק, היא אחת מאימפריות כדורעף הנשים האמריקאי. למען האמת, רק בשנה שעברה זכתה באליפות המכללות - אחת מתוך חמש אליפויות בהן היא מחזיקה סך הכל.
היא גם אחת מהקבוצות היחידות המתקיימות כיום כעסק רווחי. הטירוף סביב הקבוצה הוא טירוף של מדינה שלמה, והאפקט שיש לשחקניות על הקהילה אותה הן מייצגות הוא בלתי נתפס. נברסקה היא מדינה בה חיים כשני מליון תושבים ומתוכם יש מעל 7,000 שחקניות כדורעף (בכל הגילאים). הענף הפך פופולרי יותר מכדורסל וכדורגל הנשים הידועים בתור ענפי כדור פופולאריים (וגם מצליחים) מאוד בארה"ב.
ליגת המכללות האמריקאית כשלעצמה היא ליגה טובה וחזקה, שמייצרת מידי שנה שחקניות בקנה מידה עולמי. יחד עם זאת, היא גם ליגה של שחקניות מאוד צעירות (לרוב בגילאי 18-23) שמקבלות את הבמה להתפתח, לצמוח ולהשתפר תוך שהן משלימות תואר ראשון (לפעמים גם שני) "על הדרך".
העובדה שהמשחק שוחק באיצטדיון הפוטבול המקומי הוא סמלי במידה מסויימת. למי שפחות בקיא ברזי ספורט המכללות האמריקאי, צריך להבין שעבור כל עמדה של שחקן (גבר), האוניברסיטה מחוייבת להקצות עמדה של שחקנית (אישה). כך נוצר מצב שבו אוניברסיטה שמחזיקה בקבוצת פוטבול (שמשמעה מספר עצום של שחקנים גברים), מקצה משאבים שווים לענפים כמו כדורעף נשים, וכדורגל נשים. שני הענפים הללו (ולא רק הם) לקחו את ההזדמנות בשתי ידיים כבר מזמן ופרצו קדימה. והקהל? הקהל כבר הבין שיש סיבה טובה למלא את האולמות והאצטדיונים.
כשהשחקניות שהיום משחקות תחת ג'ון קוק החלו לשחק, ספק אם חלמו למלא אצטדיון פוטבול. רובן כנראה רק קיוו לשחק "על מלגה מלאה" בליגת המכללות הנכספת. כשיסיימו את המסע שלהן בנברסקה, חלקן ימשיכו לליגות שונות בעולם, וחלקן יפרשו ממשחק פעיל, חלקן ירוויחו שכר כשחקניות מקצועניות, וחלקן ימשיכו לקריירה אחרת, וזאת בדיוק הסיבה שבגינה הצהיר קוק "שכדורעף נשים הוא נכס לאומי".
המטרה של הספורט הזה, של השושלת שבנה המאמן בנברסקה, היא לשחרר לעולם בכל שנה עוד כמה נשים חזקות, נשים מובילות, שיודעות עבודת צוות מהי, שיודעות להציב מטרה ולכבוש אותה, שיודעות לדאוג אחת לשניה, לעבוד קשה, לעמוד באתגרים ולצלוח אותם, וכל זה, לא בשביל סכום של כסף, לא בשביל תהילה, אלא פשוט מאהבת המשחק והרצון להצליח.
לכל אחת מהשחקניות שעמדו באותו יום על המגרש הגיע להינות מהרגע, רק הן יודעות כמה קשה הן עבדו, רק הן יודעות כמה הן השקיעו, וכל זה, רק מתוך אהבת המשחק, הרצון להצליח, הרעב להגיע הכי רחוק שהן יכולות. אף אחת לא ציפתה למה שקרה שם באותו יום (אולי חוץ מג'ון קוק עצמו), ועדיין, עמדו משני צידי המגרש שחקניות שקמות כל בוקר מוקדם להתאמן, שמשקיעות שעות, ותוך כדי גם לומדות לתארים, שעבורן המשחק הזה הוא דרך חיים. אף אחת מהן לא מרוויחה מזה מליונים וכנראה גם לא תרוויח, אבל כל אחת נותנת את כל כולה כדי שהיא והחברות מסביבה יגשימו את החלומות שלהן.
הקבוצה של נברסקה הביאה את כדורעף הנשים לכותרות בכל העולם עם שבירת שיא הצופים במשחק נשים אי פעם. בעצם, אפשר להגיד שהקבוצה הזו מייצגת את ספורט הנשים כולו. גם אם נסתכל אצלנו בישראל, בין אם זה ג'ודו, אתלטיקה, טניס, התעמלות, כדורעף, כדורסל, כדורגל, או כל ענף נשים אחר, המנוע מאחורי העשייה ומאחורי הספורטאיות הוא לא הכסף או התהילה, זאת אהבה. אהבה לדבר, אהבה לספורט, אהבה לניצחון, ותשוקה בלתי נגמרת להצליח. כשזה המנוע, קשה מאוד לעצור את מי שמחליטות ללכת על זה עד הסוף, וזה בדיוק הקסם.
כשהמאמן קוק הגיע לנברסקה הוא בא לבנות תוכנית מנצחת, כזו שתשבור את כל השיאים, שתשים את הנשים המדהימות האלה במרכז ותאפשר להן להיות השחקניות הכי טובות שהן יכולות להיות והנשים הכי עוצמתיות שהן יכולות להיות, ואם על הדרך אפשר לקטוף תארים, זה אף פעם לא מזיק. האמת היא, שאנחנו צריכות וצריכים שיותר אנשים יבינו את מה שקוק הבין "כדורעף נשים הוא נכס לאומי", ספורט נשים הוא נכס לאומי, וכל ספורטאית היא נכס לאומי. לנו נשאר רק לקוות שנראה יותר איצטדיונים מלאים, יותר ילדות עושות ספורט מתוך אהבה אמיתית, ויותר נשים שמעיזות, יודעות, ומתרגלות להצליח - על המגרש ומחוצה לו.
コメント