עד שנה שעברה הוא היה שחקן כדורעף מקצועי בעצמו, הוא נשוי לקפטנית הקבוצה אותה הוא מאמן, זו השנה הראשונה שהוא מוביל קבוצה כמאמן ראשי והוא כבר הספיק לקטוף אליפות ראשונה על הקווים. עבור סבה דבש, מאמן הפועל כפר-סבא בכדורעף נשים, הדרך על הקווים בהחלט התחילה ברגל ימין.
סבה נולד וגדל בפולין, הגיע לארץ כשחקן זר לפני הרבה שנים, והפך לאחד השחקנים הבכירים והטובים שהיו כאן. בהמשך, הוא התחתן עם גלית דבש אחת משחקניות הכדורעף הישראליות הבכירות, וביחד הם מגדלים שתי בנות. בשנה שעברה הוא החליט לתלות את הנעליים ולהיכנס למדי המאמן, אבל לא סתם מאמן, מאמן נשים. "בסופו של דבר זה כדורעף, המשחק הוא אותו משחק" הוא אומר כשנשאל על ההשוואה עם המשחק של הגברים, "הרשת טיפה יותר נמוכה, וזאת זווית ראייה קצת שונה על המשחק, אבל זה כדורעף".
עבורו זאת לא הפעם הראשונה שהוא עובד עם נשים, הוא מודה "עבדתי עם אריה זלינגר בתור עוזר מאמן בנבחרת ישראל לנשים במשך שנתיים", כך שהיה לו מושג למה הוא נכנס.
מבחינתו יש כמה אספקטים שמבדילים בין המשחק של הגברים לנשים: דבר ראשון, המהלכים יותר ארוכים, מה שמאריך את המשחק, אך גם מוסיף לו עניין רב. דבר שני, זה הרבה פסיכולוגיה "יש הרבה דברים שלא קשורים לכדורעף" הוא אומר ומייחס חשיבות רבה לחיבור של הבנות אחת לשנייה ואל המאמן "לא תמיד קל להשיג את זה" הוא מודה.
השנה האתגר היה גדול כשבקבוצה מלבד הישראליות היו שחקניות זרות מארבע מדינות ותרבויות שונות (מקובה, רפובליקה דומיניקנית, צרפת ובולגריה), אבל סבה הצליח להדביק את הבנות יחד, ליצור אווירה טובה, לאפשר לכל אחת לבוא לידי ביטוי, והבנות אמרו לו תודה על המגרש. בקבוצה שבה אשתך היא הקפטנית, זה ממש לא מובן מאיליו, אבל הוא הצליח ליצור קשרים קרובים עם כל שחקנית ולהיות קשוב באופן אישי "האמת היא שהקבוצה הייתה מיוחדת ואני ניסיתי רק לא להפריע" הוא מצטנע. ובכל זאת, כל מאמן בא עם גישה משלו, וזה לא תמיד קל לזכות באמון הבנות "הרבה פעמים שמתי דגש על דברים שהן לא היו רגילות אליהם" הוא מספר, "אבל באיזה שהוא שלב הן התחילו להאמין בדרך שלי, הן ראו את ההתקדמות ברמה היום-יומית, והתוצאה מדברת בעד עצמן".
הפועל כפר סבא שיחקה השנה גם במפעל האירופי של ליגת האתגר, והן אפילו שעברו את הסיבוב הראשון!! סבה הרגיש שהן הסתכלו לספרדיות מולן התמודדו בלבן של העיניים, למרות עיכוב בטיסות שגרם להן להגיע למשחק אחרי יומיים בדרכים. "היום עם הזרות הפערים הם לא כל כך גדולים מהקבוצות האירופאיות" הוא משתף "כשמביאים זרות עם נסיון אירופאי זה עוזר לאזן את הקבוצה ולצמצם פערים" הוא מרגיש שעם הכנה קבוצתית נכונה ועבודה מדוייקת אפשר וצריך לנצח גם במסגרות הללו, ובשנה הבאה הוא חולם עוד יותר בגדול, הוא רוצה לשחק בליגת האלופות והוא בפירוש בא לנצח. לגביי הזרות דבש מאמין שהן מוסיפות ועוזרות למשוך את הבנות, הקבוצה, ובעיקר את השחקניות הצעירות למעלה "אני חושב שהשחקניות הצעירות שלנו עשו התקדמות עצומה השנה" הוא מספר, "ההשפעה של זה על הקבוצה הייתה מדהימה כי זה אפשר לנו לחלק עומסים בין הבנות לאורך העונה".
כמו שהזכרנו בהתחלה, אם לא מספיקים האתגרים האובייקטיבים של מאמן ראשי בשנה הראשונה שלו בתפקיד, סבה עשה את זה כשאחת השחקניות המובילות בקבוצה היא לא אחרת מאשר אשתו - גלית דבש. אם לשפוט לפי תוצאות, הרי ברור לכולם שהשניים גרמו לזה לעבוד מעולה, אבל זה ממש לא היה עסק פשוט, "בבית הייתה לנו שנה מאוד קשה" הוא משתף, ומודה שהלוגיסטיקה הקשתה עליהם בתור הורים לשתי בנות קטנות, "היה קשה גם פיזית וגם מנטלית". אבל הקושי לא שינה עבורו את העובדה שהוא פשוט נהנה "אני בחיים לא נהניתי כל כך מכדורעף כמו שנהניתי בשנה הזו, גם לא בתור שחקן" והוא שיחק בכמה ליגות אירופאיות בכירות במהלך הקריירה (צרפת, גרמניה, פולין), וזה כנראה אומר את הכל על העונה המיוחדת הזו. "נהניתי באימונים, נהניתי בנסיעות, במשחקים, פשוט מכל רגע" והרבה מהקרדיט על כך הוא נותן לגלית, אישתו "היא עשתה עבודה מדהימה" הוא מספר כשהוא חולק קצת על הדינמיקה הקבוצתית "שחקניות מתלוננות על המאמן בחדר ההלבשה, אין מה לעשות" וזה טבעי ששחקניות מביעות קשיים אישיים שדורשים התייחסות, אבל השניים ידעו לעשות את ההפרדה ולשתף פעולה והקבוצה פשוט פרחה. "בסוף כולן הבינו שאנחנו רוצים את טובת הקבוצה, ולזכות הבנות יאמר שהחיבור שנוצר היה פשוט מדהים, היה פשוט כיף לעבוד". הוא מודה שבדרך למשחק הרביעי בסדרת הגמר, כשהבין שכל הכיף הזה יכול להסתיים עוד רגע, משהו בלב צבט לו "אמרתי לגלית באוטו בדרך למשחק 'זה יכול להיות המשחק האחרון, אני לא אראה אתכן, לא נתאמן ביחד יותר, איזו באסה…'" עם כמה שהתואר היה מתוק וצלחת האליפות באה איתן הביתה, סבה פשוט לא רצה שזה יגמר!
אבל כמו כל דבר טוב, גם העונה הזו נגמרה, לשמחתו עם צלחת אליפות. וכששואלים את דבש איפה הוא רואה את עצמו בעתיד, התשובה מאוד ברורה "חד משמעית בכדורעף נשים". מבחינתו, העדר האגו, והעובדה שאת מקומו תופסים הרגש והלב על המרגש, זה הכיף האמיתי "אלה דברים שאני מתחבר אליהם הרבה יותר". בינתיים, הוא פשוט שמח על המקום שבו הוא נמצא ומקווה להמשיך לקטוף תארים, לגבור על אתגרים, ולהנות מכדורעף נשים.
10
10
יוסי לזרוף לא ארלוזורוב
🤗❤️